שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

ארז ביטון

שיר זוהרה אלפסיה / ארז ביטון

רקע

זוהרה אלפסיה הייתה זמרת מפורסמת ונערצת במרוקו . כאשר היא התגלתה על ידי מוחמד החמישי – מלך מרוקו, הוא הזמינה לארמונו והיא הפכה להיות "זמרת החצר" שלו במשך עשרות שנים.ב-1962, כאשר הייתה בת 55, החליטה זוהרה אלפסיה לוותר על העושר והתהילה ועלתה לישראל. היא חיה באשקלון בשכונת מצוקה בצניעות רבה ובחוסר כל.
זוהרה אלפסיה נפטרה בשנת  1994 בהיותה בת 87.

שירו של ארז ביטון על זוהרה אלפסיה נכתב בשנת 1976 לאחר שהמשורר פגש אותה במסגרת עבודתו כעובד סוציאלי באשקלון.
   השיר מתאר בעזרת דמותה של זוהרה את הקשיים שבהם נתקלו בני יהדות מרוקו עם עלייתם לארץ. דמותה של זוהרה מייצגת חברה שבאה מתרבות שונה מזו שהייתה מקובלת בישראל ושלא התקבלה על ידי התרבות האירופאית בישראל של שנות החמישים והשישים

.

 

תוכן ומשמעות

 

השיר מתאר שתי תקופות בחייה של זוהרה אלפסיה – עבר והווה. החלק על עברה של זוהרה אלפסיה מתואר על סמך דברים שהדובר שמע מפי אחרים "אומרים ש…" , לעומת זאת, תמונת ההווה נמסרת כעדות ישירה של הדובר.

 בתקופת העבר הייתה זוהרה זמרת החצר של מוחמד החמישי מלך מרוקו. היא נחשבה לזמרת אהודה ביותר. כדי להמחיש זאת משתמש הדובר בתיאור של הגזמה: "אומרים עליה שכאשר שרה, לחמו חיילים בסכינים לפלס לה דרך בהמון…" כאשר זוהרה אלפסיה שרה, החיילים היו להוטים כל כך להגיע אליה, לגעת בשמלתה, לנשק את קצות אצבעותיה ולהצמיד לה כסף ריאל (מטבע מרוקאי) עד כדי כך שהיו מוכנים להלחם בסכינים כדי לפלס דרך בתוך ההמון שהתקבץ סביבה.

 בהווה גרה זוהרה אלפסיה ליד לשכת הסעד בשכונת עתיקות ג´ שבאשקלון, זוהי שכונת עוני שאליה הגיעו עולים מצפון אפריקה וחיו בה בתנאים קשים מאוד. הדובר מתאר את  מקום מגוריה של הזמרת כמקום ששולטים בו עוני ועזובה . מקום שיש בו  "ריח שיירים של קופסאות סרדינים…",  שולחן שבור בן שלוש רגליים ושטיחי מלך שפעם היו מרהיבים וכעת הם מרובבים (מוכתמים) וזרוקים על מיטת סוכנות (מיטה פשוטה עשויה מסגרת ברזל שניתנה לעולים על ידי הסוכנות היהודית).

 

 הדובר מתאר גם  את המראה החיצוני של זוהרה בהווה . זוהרה לבושה בחלוק בוקר ולא באותה שמלה מפוארת שאל שוליה כמהו החיילים להגיע, עומדת שעות על יד המראה, מנסה אולי לשמר דבר מה מדמותה בעבר. היא משתמשת בצבעי איפור זולים שרק אותם ידה משגת לקנות.

 זוהרה גם מתרפקת בזיכרונותיה על העבר. היא מזכירה את "מוחמד החמישי אישון עינינו". הדובר מציין שכאשר היא אומרת זאת  "אינך מבין ברגע הראשון" .
כאשר רואים אותה בעליבותה, מתקשים להבין כיצד מתקשר מלך מרוקו אל מציאות כה קשה ועגומה.

(זוהרה מכנה את מוחמד החמישי "אישון עינינו" משום שהיה ידוע באהדתו הרבה ליהודי מרוקו. הוא הבטיח שהיהודים בארצו יקבלו יחס זהה לזה של המוסלמים. ידוע כי הוא היה זה שמנע את השלטת חוקי הגזע האנטי יהודיים בארצו).
 סיום השיר מבהיר את מה שהדובר לא הצליח להבין ברגע הראשון. הדובר אומר כי זוהרה אלפסיה איננה זמרת יותר, שלא כמצופה קולה צרוד, אך ליבה צלול (זך ונקי) ועיניה "שבעות אהבה". 

קולה שהיה צלול אבד לה, אך האהבה שספגה אז, כאשר הייתה נערצת ממלאת אותה ומאפשרת לה להמשיך ולחיות בהווה.

אמצעים אמנותיים

 מבנה השיר

השיר אינו  מחולק לבתים אלא כתוב כיחידה אחת. מבנה זה מדגיש את המעבר הרציף, הבלתי נמנע מן התקופה הראשונה אל התקופה השנייה בחייה של זוהרה אלפסיה.
השיר בנוי משורות קצרות מאוד ולעומתן שורות ארוכות מאוד. העמדת שתי השורות הארוכות ביותר בשיר זו ליד זו מבטאות את הניגוד במצבה של זוהרה.
השורה הארוכה הראשונה מבטאת את תקופת הזוהר של הזמרת כשהייתה בחצרו של מלך מרוקו, ולעומתה בשורה הארוכה הבאה מתוארת עליבות הסביבה שבה היא חיה בהווה.
ניגודים 

 
בשיר קיים ניגוד מרכזי בין העבר לבין ההווה של זוהרה אלפסיה.
חלקו הראשון של השיר עוסק בעברה המפואר של זוהרה ואילו חלקו השני מתאר את זוהרה בהווה. ניגודים אלה מדגישים את הפער העצום באיכות חייה של הזמרת במרוקו בעבר לבין חייה בישראל בהווה. בשיר ניגודים נוספים הממחישים פער זה: שטיחי המלך המרהיבים מול הדלות המאפיינת את חייה של זוהרה. החלוק וצבעי האיפור הזולים מנוגדים לשמלת הפאר שלבשה בעבר.
הניגוד האחרון בשיר בין הקול הצרוד ללב הצלול רומז על הפתרון שמצאה זוהרה על מנת לחיות בשלום עם מצבה. היא אינה שרה יותר, אך הזיכרונות ממלאים את ליבה.

חזרות  

השם "זוהרה אלפסיה" חוזר בשיר חמש פעמים. בכותרת, בתחילת השיר, בחיבור בין העבר להווה ובסיום השיר. חזרה זו מציגה את דמותה של זוהרה כדמות אגדית בלתי נשכחת כפי שאכן הייתה- (זוהרה אלפסיה – זוהרה מן העיר פס שבמרוקו).
ניתן לראות בחזרה זו גם יסוד האופייני לשיר קינה, שיר המבכה את מותו של אדם. הדובר מבכה את אובדן הכבוד והתהילה של הזמרת המפורסמת ובכך הופך להיות גם שיר מחאה על העוול שנעשה לעולים רבים מצפון אפריקה.
פסיחה

 "… אומרים עליה שכאשר שרה,
לחמו חיילים בסכינים
לפלס דרך בהמון
להגיע אל שולי שמלתה
לנשק את קצות אצבעותיה
לשים כסף ריאל לאות תודה…"

הפסיחה בשורות אלו יוצרת קוצר נשימה במהלך הקריאה ומבטאת את התרגשות הדובר הנסחף אחר סערת הרגשות של החיילים המנסים לפלס דרך אל זוהרה. התרגשות זאת מתעצמת בעזרת ריבוי הפעלים היוצרים את הקצב המהיר.

 "…שטיחי מלך מרהיבים, מרובבים על מיטת סוכנות,
בחלוק בוקר בהוי
שעות במראה
בצבעי איפור זולים"

 
 השורות הקטועות מבטאות את התרגשותו של הדובר המספר על  מצבה העלוב של זוהרה בהווה .
שתי הפסיחות בשיר מבטאות את התרגשות הדובר ממצבה של זוהרה אך מכיוונים שונים, דבר היוצר את הניגוד והאירוניה.

מוטיב המלוכה

שלוש פעמים מוזכרת "מלכותיותה" של זוהרה אלפסיה: היא הייתה זמרת החצר אצל מלך מרוקו: בזכות מעמדה הייתה מוקפת חיילים שהגנו עליה ונלחמו עבורה. עתה מה שנשאר מזה הם "שטיחי מלך" מלוכלכים וזיכרונות על "מוחמד החמישי אישון עינינו", שאי אפשר להבין אותם. מוטיב זה מראה כיצד עברה תהילת העולם שלה הן במובן הגילי והן במובן התרבותי.

 מטאפורה

 "לב צלול ועיניים שבעות אהבה" –  מטאפורה זו מתארת את פנימיותה של זוהרה בהווה. בניגוד לכל האינפורמציה בלשון דיווח שניתנה עד כה, מטאפורה זו מבטאת את יחסו האוהד של הדובר אל הזמרת. למרות הכל, לבה של זוהרה זך וטהור, אין בה כעס ועיניה מלאות אהבה. 
ניתן לראות כי הלשון הציורית בשיר מועטה . הדובר מוסר את העובדות כמות שהן בלשון נקייה ופשוטה.

כותרת השיר

השיר נקרא "שיר זוהרה אלפסיה". הכותרת מעוררת ציפייה לשיר הלל על זוהרה, במיוחד עבור קורא המכיר את תולדותיה. אולם עם קריאת השיר, מסתבר כי הוא עוסק בעיקר בנפילתה הגדולה של הזמרת.

 סיכום ומסקנות

ניתן לראות בשיר זה מחאה על גורלם של יהודי מרוקו שהובאו לישראל בשנות החמישים והשישים ועברו משבר של תרבות ושל זהות,כתוצאה מן המעבר מעולם של כבוד אל עולם של השפלה ודחייה.
הדובר בשיר מתייצב כמוסר אינפורמציה אובייקטיבית ללא הבעת עמדה. אין הוא מוחה או מתריס נגד מה שהוא רואה כקיפוח וכעוול, אך ללא ספק בשיר  מבצבצת ועולה מחאה כנגד הממסד שלא השכיל לקלוט כראוי את העולים יוצאי מרוקו. הטרגדיה האישית – אנושית של זוהרה אלפסיה הייתה אחת מיני רבות.

יחד עם זאת ניתן לראות בשיר זה גם ביטוי לתהליך טבעי ולתופעה אנושית. זהו שיר על זמרת שהייתה בצעירותה נערצת ואמידה ועתה היא אישה מבוגרת, חסרת אמצעים החיה בחוסר כל, לבושה ברישול ומנסה להסוות את סימני גילה בצבעי איפור זולים. כלומר שיר המשרטט דרמה של  הזדקנות.

 במציאות הישראלית שבה מתבצעת כל העת קליטת עליה השיר רלוונטי ביותר. סיפורה של זוהרה שעלתה ממרוקו תואם סיפורים רבים אחרים של עולים שעזבו בארץ מוצאם מעמד, כבוד ותהילה ומצאו את עצמם בישראל חסרי כל.

 מקורות

טוקר נפתלי, העמדה אירונית בין שתי התרבויות, אתר "דעת".

ברנדל אילנה, מיקוד בספרות 2007  – הוצאת "רכס".

"הרהורים על "שיר זוהרה אלפסיה" – אתר schooly.