יהודה עמיחי (1924 – 2000) כתב רבים משירי האהבה שלו כפנייה ישירה אל הנמענת האהובה. לעתים קרובות בחר לשלב יחדיו בתוך היצירה את הנושאים המרכזיים בשירתו: עולם הילדות ובית ההורים, המלחמה והאהבה. בפעמים אחרות, גייס תחום רעיוני מסוים ששימש בתפקיד מטאפורי לשם הבעת רגשות בנושא השיר הספציפי. 
   בשיר "ראי, אנחנו שניים מספרים", בחר עמיחי לתאר מערכת יחסים זוגית תוך שימוש במטאפורות הלקוחות כולן מעולם פעולות החשבון היסודיות. מטבע הדברים, בניית קשר בין גבר לאישה מחייבת מאמץ מצד שני בני-הזוג. כדי ליצור מכנה משותף ביניהם דרושים זמן, סבלנות ונכונות לעמוד בקשיים. השיר כתוב בטון אופטימי, לפיו יש שכר למאמץ ששני בני-הזוג משקיעים בטיפוח היחסים ביניהם. 

 

יחסים בין בני-זוג, אומר הדובר לאהובתו, עוברים תהפוכות רבות עד שהשניים מוצאים זה את זה. לא קל לבנות זוגיות: שני אנשים הם שני עולמות, והחיבור ביניהם מוסיף לעצמיות של כל אחד מהם וגם גורע ממנה. אין זה פשוט לאחד ´אני´ של האחד עם ´אני´ של האחר, גם כשאוהבים. לכן יש באהבה הרבה אושר, וגם הרבה כאב.

בית א´: העיסוק בפעולת חשבון פשוטה – חיבור, מסמן את ההתחברות של בני-הזוג. אמנם כל אחד מהם שומר על עצמיותו, אך במשותף כוחם עולה על כוחו של כל אחד מהם בנפרד.

בית ב´: יש גם חיסור ביחסים ביניהם. אולי הכוונה להתמעטות בתחושת הקירבה ביניהם, ואולי הכוונה לכך, שמערכות יחסים אנושיות, גם הקרובות והחזקות ביותר, אינן מונעות מן היחיד את התחושה שהשיתוף גם מחסר לעתים מכוחו כפרט. המחויבות לבן-הזוג, יש בה לעתים כדי לפגוע ב´אני´ הנאלץ להתפשר, לוותר ולהקריב עצמו למען זולתו. 

בתים ג´ – ד´: השלב הבא בחייהם המשותפים של בני-הזוג מתאר את מורכבות היחסים באמצעות פעולות הכפל והחשבון, שהנן פעולות מסובכות יותר. נראה שהקירבה דורשת התמסרות גדולה, אך היא המאפשרת יצירת משהו חדש, אושר כפול ומכופל. עם זאת, ההליכה לקראת קירבה עמוקה איננה פשוטה, היא רצופה משברים ומחלוקות.

בתים ה´ – ו´: סיום השיר עוסק בפעולות החשבון הקשות ביותר – מציאת מכנה משותף וחישוב שברים. בהווה המאושר, שאליו הגיעו בני-הזוג במאמץ רב, הם מוצאים את "המכנה המשותף" ביניהם. הם מחפשים ומוצאים את הבסיס לעולם משותף המיוחד לשניהם. קו השבר מעמיד מצד אחד אותו ואותה יחד, ומצד שני את העולם. הם נבדלים מכל הסובב אותם בזכות אהבתם הפורחת. ואולי דווקא בשל המרחק בינם לבין העולם הם זקוקים כל-כך לקשר ביניהם, המקנה להם ביטחון וכוח.

 

מבנה השיר – שישה בתים בני שתי שורות מתחרזות בכל אחד. כל שני בתים מרכיבים משפט אחד. השיר מתפתח באופן הדרגתי מן הפשוט אל המורכב: חיבור וחיסור ~ כפל ושברים ~ מציאת מכנה משותף. כך מתבטאת המורכבות המאפיינת יחסים זוגיים.

מטאפורה – ההשאלה המרכזית בשיר לקוחה מעולם החשבון. כפי שהמתמטיקה מורכבת ומסובכת – כך גם מושג היחסים בין בני-זוג. המתמטיקה מלאה בבעיות ותסבוכות, אך תבונה, השקעה רבה ודבקות במטרה, עשויות להוביל אל הפתרון הנכון. נכון הדבר גם ביחסי-אנוש. באמצעות אותן תכונות וסגולות אנוש ניתן לשאוף אל המטרה הנכספת– אושר ואהבה, ואף להשיגה.

ניגודים – הביטויים המתמטיים המוזכרים בשיר מכילים ניגודים המשקפים ניגודים הקיימים במערכות יחסים אנושיות ורגשיות. חיבור  וחיסור, כביטוי להתחברות ולניתוק בין בני-זוג. כפל ושברים, כביטוי להתעצמות ההדדית הנוצרת מן השהות יחד, אך גם למשברים הבלתי-נמנעים ביחסים קרובים ומשמעותיים. קו שבר ומכנה משותף, כסימן לקשיים האמיתיים שבעיצוב ושימור מערכת יחסים, אך גם לשילוב הנפלא המתבטא בהתגברות על ההבדלים הבסיסיים והקשיים המתעוררים מעת לעת ביחסים בין בני-זוג.

מקורות

 

"לאורך השורות". מדריך למורה 3, רמות.
ישראלי, חנה. "שלושה שירים על זוגיות". אינטרנט – חדר מורים ארצי לספרות.
רובינשטיין, בלהה. "שירים ומה שביניהם". עם עובד, 2003.