כָּתְנוֹת פַּסִּים / לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה / מִדֵּי דִשְׁאוֹ

וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ / עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן / הֶרְאָה פִלְאוֹ

כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ

אַךְ לִפְנֵיהֶם / שׁוֹשָׁן עָבַר / מֶלֶךְ כִּי עָל / הוּרַם כִּסְאוֹ

יָצָא מִבֵּין / מִשְׁמַר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֵת / בִּגְדֵי כִלְאוֹ

מִי לֹא יִשְׁתֶּה / יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא / יִשָּׂא חֶטְאוֹ! 

פירושי מילים

1 כסות – בגד, לבוש. מדי – מדים, בגדי שרד

2 מעיל תשבץ – מעיל משבצות

3 ציץ – פרח

4 כסאו – כיסא מלכותו

5 משמר – בית כלא

סוג השיר ונושאו המרכזי

שיר חול מסוג טבע ויין. השיר מתאר את פריחת הגן בעונת האביב.

תוכן ומשמעות

השיר מתאר את תהליך ההשתנות שחל בטבע בראשית האביב.

השיר יוצר תמונה מטאפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע. הדובר בשיר מתאר את פריחת האביב כתהלוכה צבעונית של צמחי הגן המדומים לנסיכים ובני אצולה המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם, השושן, המשתחרר מכלאו ומוביל את השיירה כולה.

בית 1 – הגן לבש בגדים (כתנות) בצבעים מגוונים (פסים), ודשאיו כמו לבשו מדים של רקמה. צמיחת הדשא באביב נראית כאילו לבש הגן בגדים רקומים.

בית 2 – כל עץ לבש מעיל משובץ והתהדר בלבושו בפני כל המתבוננים בו.

בית 3 – כל ניצן פרח מחדש עם התחדשות האביב, ויצא צוחק לקראת האביב.       

בית 4 – אך לפני כולם צועד השושן, מלך הפרחים, אשר נמצא מעל כל האחרים. מעמדו מכובד ועליון כדוגמת ´הוד מעלתו´ – המלך.

בית 5 – השושן יצא מתוך כלאו – עלי הגביע הירוקים, ושינה את "בגדיו" ל"בגדים" חדשים וצבעוניים. מבגדי "אסיר" עבר לבגדי "מלכות".

בית 6 – מי שלא ישתה יין לכבוד צאתו של השושן, יחשב כחוטא ויישא בתוצאות חטאו!

מבנה

שיר מרובע: בכל בית – ארבע צלעות. חרוז מבריח: "אוֹ" –

אולי רמז לקריאת התפעלות נוכח יפי הגן בפריחתו האביבית.

השיר בנוי משישה בתים המכילים פתיחה, גוף וסיום:

בתים 1-3 : המסגרת להתרחשות בשיר ותאור הגן.

בתים 4-5: תאור ההתרחשות הראשית – הופעת השושן ופריחתו.

בית 6: תוצאת ההתרחשות – הזמנה ואף דרישה לשתות יין.

השיר מתאר מהלך מן הכלל אל הפרט: גןÜ עצים Ü פרחים (ציץ) Ü שושן.

עיצוב אומנותי (קישוטים)

·    מטאפורות:

     "מדי דשאו" – הדשא מתואר כאילו לבוש מדים, כלומר הוא מפואר ומטופח מאוד. 

     "משמר עליו" – השושן מתואר כמי שיצא מבין משמר עליו, כלומר השתחרר מעלי  

        הכותרת שסגרו עליו בתקופת החורף, ופרח במלוא תפארתו עם בוא האביב.

·    האנשה: התייחסות אנושית לגן ומרכיביו.

"לבש הגן", "עטה כל עץ", "כל ציץ…יצא שוחק", "שושן עבר" וכו´.

תיאורים אלו הופכים את הפריחה למוחשית באופן הדומה להתנהגותם של בני-אדם.

·    צימודים:

      עליו – עלים שלו Û עליו – הטיה של "על" (בתים 5-6). צימוד המדגיש את חובת שתיית היין עליו (לכבוד השושן הפורח) שיצא מבין משמר עליו (עלי הגביע שסגרו עליו בטרם פרח).

     חָדָש Û חֻדָש (בית 3). צימוד המדגיש את התחדשות ניצני הפרחים – "ציץ חָדָש" עם בוא עונת האביב – "זמן חֻדָש". 

 ·    שיבוצים ורמיזות מקראיות:

כתנות פסים (בית 1): שיבוץ מספר בראשית, לז´, ג. רמז לסיפור יוסף וכתונת הפסים. יוסף שהיה הבן המועדף על אביו, לבש כותנת פסים מפוארת אשר הפכה נושא לקנאת אחיו. הם הפשיטו אותו מכתונתו והשליכו אותו לבור נידח במדבר – "השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר" (בראשית, לז´ כב). יוסף שהה בבור ללא מים והיה על סף מוות. בשלב מסוים, החליטו אחיו שסעדו סמוך לבור, למכור את אחיהם לחבורת אנשים מצריים, שחלפו על פניהם. אלו לקחו את יוסף ומכרו אותו לפוטיפר, נאמנו של פרעה. יוסף מצא חן בעיני אדונו, שגילה את סגולותיו המבורכות בפתרון חלומות. יוסף הפך להיות משנה למלך פרעה ולמלך מצרים בפועל – "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך" (בראשית, מא´, מ). סיפור יוסף שעלה מבור האסורים והגיע למלוכה, מפנה את תשומת הלב לשחרור השושן מהעלים שסגרו עליו טרם פריחתו. נראה כי המשורר ביקש להעצים את תופעת הטבע המרהיבה באמצעות ארמז מקראי המתאר מהפך דרמטי בחיי אדם. אותו תהליך שעבר השושן בשיר (שחרור מהכלא ועלייה לגדולה מלכותית), התרחש גם בחיי יוסף המקראי ועשוי לרמוז לגורל האדם, אף שהשיר, כמקובל בסוגת שירי הטבע, נסוב על תופעת הפריחה, ואין בו מישור סמוי הגותי.

מעיל תשבץ (בית 2): כתנות תשבץ – אחד מבגדיו של הכוהן הגדול (שמות כ"ח,ד). רמיזה  המדגישה את הפאר שמאפיין את יפי הגן בפריחתו.

וישנה את בגדי כלאו (בית 5): רמיזה לסיפור יהויכין מלך יהודה, שגם הוא כמו יוסף חווה מהפך גורלי בחייו. "ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה… נשא מלך בבל את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא. וידבר איתו טובות וייתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר איתו בבבל. ושינה את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו." (מלכים ב´, כה´, כז-כט). גם רמיזה מקראית זו עשויה להתפרש כהקבלה בין המתרחש בטבע למתרחש בחיים – גורל האדם נתון לשינויים דרמטיים וקיצוניים ביותר.

האיש ההוא ישא חטאו! (בית 6): הבית האחרון בשיר מפנה רמיזה לדרישה לחגוג את חג הפסח. "והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קורבן ה´ לא הקריב במועדו, חטאו ישא האיש ההוא" (במדבר, ט, לא). 

סיום השיר מפנה את תשומת הלב למצווה המחייבת לחגוג את חג הפסח (חג האביב – חג חירות). השיר יוצר זיקה בין בוא האביב לבין השחרור מעבדות לחירות – זכר ליציאת מצרים – ודורש מכל אדם לציין חג זה בשתיית יין. כך יכולה לקשור רמיזה זו את שיר הטבע והיין למסורת היהודית הקדומה, אף שברור כי רמיזה זו נועדה לשם העצמת ההזמנה לשתות יין לכבוד פריחתו של השושן, כחלק מפולחן הטבע.

תפארת החתימה:

בית הסיום של השיר מהווה יחידה בפני עצמה, ההופכת את השיר כולו לשיר יין, בעל  משמעות מסורתית-יהודית. בשיר זה ישנה רמיזה למצווה הכתובה בתורה, מצווה הקשורה בחוקת הפסח: חייב כל איש להקריב את קורבן הפסח במועדו, מי שאינו ממלא מצווה זו עונשו חמור. הקישור בין ענייני חולין (נמוך) למצווה קדושה (גבוה), יוצר הגזמה הומוריסטית  המכוונת ל"חשיבות" המיוחדת שרואה המשורר בחגיגות הפריחה של עונת האביב.

סיכום

השיר "כתנות פסים" עוסק בהתחדשות בטבע לקראת בוא האביב, בתארו את פריחתו המרהיבה של הגן. המשורר מקנה להתחדשות ציוריות, דינמיות, רגשות אנוש וסממני מלכות והדר. השיר מביע את רעיון המחזוריות בטבע וקורא למאזיניו לשתות יין לאות שמחה נוכח יפי הגן שהגיע לשיא תפארתו.