כתב סתיו / שלמה אבן גבירול
סוג השיר ונושאו המרכזי
"כתב סתיו" הוא שיר חול מסוג טבע.
בשירת ימי הביניים, כמו גם במקרא, הסתיו זהה לחורף.
השיר מתאר תמונה קטנה של המתרחש בסתיו בלשון ציורית עשירה.
זהו ביטוי למערכת יחסים בין עונת הסתיו, השמיים והאדמה הפורחת.
הסתיו כותב את מכתבו על הגן, והאדמה כאילו עונה לו בהצמיחה פרחים יפים.
תוכן השיר ומשמעותו
בית 1: הסתיו כתב מכתב באמצעות הגשם והברקים.
בית 2: תוכן המכתב הוא על גן יפה מאין-כמותו, בצבעי תכלת וארגמן. אפשר שהכוונה היא לכתיבה על עלי הגן, במובן שהגן משמש כ"דף הכתיבה" לתיאור יפי הפריחה החורפית. יופיו של הגן הפורח כה מושלם, עד שלא יכול היה להיווצר אפילו ביצירת אמנות מופלאה. הטבע במיטבו יפה יותר מכל יצירה אנושית שתבוצע ביד אמן, המכונה כאן על דרך המקרא: "חושב במחשביו".
בית 3: כתוצאה מקנאת האדמה במראה השמיים ורצונה להידמות להם, היא עונה להם באמצעות יצירת ערוגות פרחים צבעוניות הדומות ביופיין לכוכבי השמיים. יתכן שזהו רמז סמלי למעין קשר ארוטי בין השמיים הממטירים גשם ובין האדמה המתעברת ויולדת את הפרחים הנראים כמו כוכבים המסודרים בערוגות.
מבנה השיר
שלושה בתים: 1) תיאור הסתיו – עננים, גשם וברקים. 2) תאור הגן – צבעי הפרחים. 3) התלכדות השמיים והאדמה לכדי תוצאה של פריחה מרשימה ויפה.
קישוטים (אמצעים אומנותיים)
- תפארת הפתיחה: "וברביביו" – "עביו". התמונה הפותחת את השיר מקורית בציוריות שלה. החריזה בין הדלת והסוגר מייפה את תיאור העננים המורידים גשם.
- האנשה: א) "כתב סתיו" – הסתיו מתואר בלשון האנשה כמי שכותב מכתב. ב) "חמדה אדמה" – האדמה חשקה, רצתה מאוד להיות יפה כמו השמיים. ג) "רקמה עלי בדי ערוגות" – האדמה כאילו רקמה בגד מפואר בפריחתה.
- מטאפורות: א) "בדיו מטריו וברביביו" – הגשם מתואר כדיו המשמש את הסתיו בכתיבת מכתבו על הגן. ב) "בעט ברקיו" – הברקים מתוארים כעט המשמש לכתיבה. ג) "כף עביו" – העננים מתוארים ככף היד האוחזת בעט המשמש לכתיבה.
- דימוי: "בדי ערוגות ככוכביו" – הפרחים שבגן מדומים לכוכבי השמיים.
- צימוד: "לחושב במחשביו" – הכוונה לאמן המסוגל ליצור יצירות פאר בכוח כישרונו וחשיבתו. ביטוי זה רומז לאמן שרוח ה´ שורה עליו, ובמקרה של שיר זה נאמר שאפילו אמן בעל השראה אלוהית, לא היה יכול ליצור יצירת אמנות שתדמה ליצירת הטבע המופלאה.
- שיבוץ: צבע הגן תכלת וארגמן ויופיו רב ממעשה אמן – "ואת המשכן תעשה עשר יריעות שֵׁש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרובים מעשה חושב תעשה אותם" (שמות כ"ו, פס´ 1) – בפסוק זה מתוארת ההנחיה כיצד לבנות את בית המקדש. השימוש בשיבוץ ה"תכלת וארגמן" נועד להוסיף לשיר רמיזה ההופכת את יפי יצירת הטבע למעשה קדושה של ממש. אם לשם בניית המקדש נדרשה יד אמן שרוח ה´ שורה עליו, הרי שבשיר נאמר שיופיו של הטבע כה רב, עד שאפילו "לא נתכנו כהם לחושב במחשביו", כלומר לא ניתן היה ליצור יופי כזה בשום יצירת אמנות אנושית. במילים אחרות, יצירת הטבע יפה יותר מיצירת האמן שתכנן את בית המקדש בהשראת ה´.
- חריזה: כמקובל בשירת ימי הביניים, לאורך השיר ישנה חריזה מלאה – "עביו" – "מחשביו" – "כוכביו".
- תפארת החתימה: השיר מסתיים בתמונה מרשימה של תוצאת מעשה הסתיו. האדמה והשמיים מתלכדים ביצירתם המשותפת את הגן המופלא. הפרחים המסודרים בערוגות האדמה דומים לכוכבי השמיים.
סיכום
השיר "כתב סתיו" מתמצת את מעשה החיבור ההרמוני בין השמיים והאדמה בעת הסתיו. באמצעות לשון ציורית, מדומה פריחת החורף הצבעונית לכתיבת מכתב. הסתיו הוא הכותב, הענן הוא כף היד, הברק הוא העט והגשם הוא הדיו. האדמה משיבה למכתב השמיים בכך שהיא רווה את הגשם ומפריחה פרחים הדומים לכוכבים. זוהי תוצאת שיתוף הפעולה של מרכיבי הטבע השונים, אשר ביחד אחראים ליצירה מושלמת ועל-אנושית.
יובל פז
