שירים לאילאיל / טשרנחובסקי

על המשורר

שאול טשרניחובסקי נולד באוקראינה בשנת 1875 למשפחה מסורתית משכילה. בגיל 15 הגיע לאודסה ושם התוודע לחוג "חובבי ציון". בשנות העשרים לחייו למד רפואה ובמלחמת העולם הראשונה שימש כרופא צבאי. ב- 1922, עזב את ברה"מ ונדד בגרמניה. ב- 1931 התיישב בארץ-ישראל (בירושלים ואח"כ בתל-אביב) ועבד כרופא בבתי-ספר. טשרניחובסקי לצדו של ביאליק נחשב לאחד המחדשים של השירה העברית. הוא יצר שירה חדשנית שחדלה מבכיות ותוכחות לטובת הסתכלות טהורה בטבע, הבעת רגשות אהבה, עיצוב דמויות ומראי נוף בסגנון פיוטי מגוון ומקורי.

מחרוזת השירים לאילאיל נכתבה בין השנים 1925 – 1929 במקומות שונים בהם שהה טשרניחובסקי והם יועדו לרחל רוזנשטיין, איתה הוא ניהל רומן מחוץ לנישואין של שניהם.

המוטו לשיר 

 "ויהי מקץ הימים וייוואש מה´

ולא האמין באליל –

ויברכוהו השמים,

ויפגע באילאיל

וישר את שיריו לאילאיל."  

המוטו רומז להלך-רוח של ייאוש מהאל ודעיכת האמונה באליל כלשהו – עובדה היוצרת פולחן אחר, חדש – האהבה לאילאיל. זהו פולחן לרגע מאושר וחולף המהווה את מלוא עולמו של האדם. המוטו לשיר מנוסח בסגנון מקראי, המעניק לו נימה של קדושה.

משמעות השם אילאיל  

הבחירה בשם יוצא-הדופן אילאיל רומזת אף היא למעין צירוף של המלים "אל" ו- "אליל" שביחד יוצרים תחליף למהויות הללו שאכזבו. העובדה שמדובר בשם ראשוני חסר משמעות, מלמדת על הצורך להתרחק ממשמעויות קודמות שאכזבו (אמונה באלוהים ובאלילים), לטובת משהו אחר, שונה שאיננו מגלם בתוכו ציפיות שעלולות לא להתממש, אלא משמש בתפקיד סמלי למושא אהבה ייחודי שאין דומה לו.

השיר מפרש את השם בכך שהבחירה בו נובעת מהרצון להתנער מן השמות הרגילים המוכרים, לטובת היתפסות לשימוש החד-פעמי שמשמעותו עבור המשורר נעוצה דווקא בעובדה שהוא נעדר משמעות לגבי כל אדם פרט לו. זו דרכו להבליט את נוכחותו של אדם מסוים – אהובתו – ולייחדה אך ורק לו. כשהשם ידוע לרבים, הרי הנוכחות הקשורה בו היא ברשות הרבים. זו הסיבה שהדובר מדגיש שהשם אילאיל לא נשמע מפי אב ואם, אחות ואח, אותו לא ביטא שום איש ובוודאי לא אדם אוהב אחר כלפי שום אהובה אחרת בעולם.

השם שהמציא אדם אחד לאישה אחת בלבד ומעולם לא נודע ולא ייוודע לאחר, קובע נוכחות חד-פעמית. בשם המיוחד מגולם ייעוד האהבה, שכולה ייחוד… זהו שם שמוזכר רק בין זוג האוהבים האחד והוא מיוחד גם מעצם העובדה שהוא עתיד לחלוף, להישכח ולאבד את קיומו אחרי מותם, או עם תום האהבה. הדובר מדגיש כי לשם (המסמל את האהבה) צפויה דעיכה מוקדמת, ובכך הוא ממחיש את הטרגיות של האהבה שכל עוצמתה מתכנסת לרגע קצר וחולף, אך כזה המשקף אין-סופיות מבחינתו של האוהב. זאת משום שלאחר המוות, אהבה כזאת המגולמת בשם אילאיל לא תתאפשר ועל-כן היא נותרת לעולמים ייחודית, פרטית ונאמנה לדובר שהמציא לה את השם אילאיל.

אמצעים אומנותיים ומשמעותם

 1.    חזרות – השם "אילאיל" חוזר 10 פעמים בשיר. החזרה המרובה יוצרת הדגשה סביב חשיבות השם בייצוג האהבה המסומלת על-ידו.

 2.   המצלול "אילאיל" – החזרה המרובה על השם יוצרת מצלול בעל הד חוזר (איל – איל) הדורש המשך של קשב המבטא ערגה וציפייה. הצליל הנוצר מהשם "אילאיל" הוא קטן, רך, פעמוני ויש בו כדי לבטא נוכחות של ישות עדינה וחיננית הממהרת לחלוף ולהעלם. (רמז לאהבה קצרה).

 3.    סימני פיסוק ייחודיים – הצירוף של שלוש נקודות ואחריהן סימן קריאה לאחר אזכור השם אילאיל רומז להדגשה מיוחדת, שמדובר בסוג של מחזוריות ואין-סופיות (שלוש נקודות), כזאת המובטאת באופן נחרץ וחד-משמעי (סימן קריאה). כך מתקבל הרושם שאילאיל היא מהות שאין מספיק מלים לתארה (שלוש נקודות) וכל ניסיון שאכן נעשה בגוף הבתים של השיר נועד לכישלון, משום שאילאיל היא הרבה יותר ממה שניתן לספר ולהכביר במלים עליה (סימן קריאה).

 4.      האנשה

o        "כי שם זה (ידעתי) גם ימות חיש":
          השם אילאיל זוכה לקיום אנושי שצפוי להסתיים במהירות.
 

סיכום

"שירים לאילאיל" א´ הוא שיר אהבה המחבר את רגש האהבה עם שם ייחודי שהוענק למושא האהבה. כל השיר סובב על הבחירה המיוחדת והחד-פעמית בשם "אילאיל". משמעות השם אילאיל היא שמגלמת את רגשות הדובר כלפי אהובתו. מערכת היחסים בין השניים מסומלת בשם הייחודי, בעל הקונוטציות הקדושות המחוברות אליו (אל / אליל / חולל). סיומו של השיר רומז לכך שהאהבה המכונה "אילאיל", סופה להיכחד ואז מוחלט וברור הוא שלא תוכל לשוב לעולם ולשמש זוגות אוהבים אחרים – "שוב לא יקרא לעולם גבר לאישה – אילאיל."

מקורות

1. "מגוון" – מדריך למורה. מעלות, 1995.