יונתן / יונה וולך

על המשוררת

יונה וולך נולדה בשנת 1944 בכפר אונו. בהיותה בת 4 התייתמה מאביה שנהרג במלחמת העצמאות. אירוע זה בפרט וילדותה בכלל הותירו חותם עמוק על חייה ועל יצירתה. בבית הספר היסודי בלטה כתלמידה חכמה, שהצטיינה ביכולת הבעה מיוחדת ועשירה. לימודיה בבית הספר התיכון לא צלחו, והיא נשרה בסוף כיתה י´. היא נחשבה כבר אז לנערה חריגה, הן בעיני בני גילה והן בעיני המבוגרים, שלא ידעו כיצד לנהוג נוכח מוזרותה. כבר בנעוריה היה ברור שהיא נמצאת בתהליך הולך ומחריף של מחלת נפש.

נוכחותה של יונה וולך היתה קיצונית ובוטה. לבושה היה פרובוקטיבי, דיבורה היה צעקני, והתנהגותה – חסרת מעצורים. היא נודעה כמי שאינה בוחלת בשימוש בסמים ובאלכוהול, וגם התנהלותה המינית היתה חסרת רסן. חיפושיה אחרי ריגושים מהירים הובילה אותה לאינספור מערכות יחסים ארעיות עם גברים ונשים שנועדו לספק את רעבונה הנואש לתשומת לב. בתוך כך, ידעה גם ניסיון אובדני.

במהלך חיפושיה את עצמה, היא דרשה להתאשפז בבית חולים לחולי נפש, זאת בתקווה שתבין את המתחולל בנפשה. במהלך אשפוז זה שכנעה את מנהל המחלקה לטפל בה בין השאר באמצעות שימוש בסם ההזיות L.S.D. רבים משיריה נכתבו תחת השפעת סמים – עובדה שהפכה אותם לקשים להבנה, אך גם למלאי קסם ומקוריות. סימני מחלת הנפש ניכרו הן בשירתה והן במציאות חייה, וברגעי פיכחות הודתה באסון שהביאו עליה הסמים.

שיריה הראשונים לא נבחרו לפרסום – דבר שעורר בה זעם ותסכול. היא הביעה רגשות אלו גם בשירים וגם בדברים שהטיחה בעורכים שדחו את יצירתה. כך פתחה בכוח את הדלתות הסגורות בפניה והחלה לפרסם את שיריה בכתבי עת ובעיתונים. שירתה פורצת הגבולות שבתה את לבם של הקוראים, שראו בה ביטוי אמיץ, חדשני ומהפכני שלא נודע כמוהו קודם לכן בשירה העברית. הייחוד המרכזי בשירתה היה בהתעניינות האובססיבית שלה בעצמה, על תהפוכות הנפש שעברה בחייה. לשון השירה היתה בוטה, ולעתים גסה ממש. למרות הקושי לפרש רבים מהשירים, היה בהם מעוף שהתבטא בעירוב של ריאליזם וסוריאליזם, עד כדי ביטול הגבול ביניהם. ברבים משיריה ניכר יסוד מיסטי אשר הוסיף להם נופך של סוד ומסתוריות. נוסף על כך, נהגה וולך לטשטש את זהותה המגדרית ומשום כך הופיעה בשיריה לעתים כמשוררת דוברת ולעתים כמשורר דובר.

יונה וולך נפטרה בשנת 1985 ממחלת סרטן השד, ממנה בחרה להתעלם. סירובה הנחרץ לטפל במחלה בשלביה הראשונים הביאו להתפשטותה בגופה. כאשר נאותה לקבל טיפול, היה זה מאוחר מדי, ובכך אבדו סיכוייה להחלים.

לאחר מותה הגיעה הפופולריות שלה לשיאים, ולמעשה עד היום שמור לה מעמד של כבוד במורשת השירה העברית. מאז פטירתה נכתבו על שיריה מחקרים רבים, ונוצרו מספר סרטים שביקשו להנציח את דמותה ואת יצירתה.

נושא השיר "יונתן" ומשמעותו

השיר "יונתן" הוא הפותח את ספר שיריה הראשון של יונה וולך – "דברים" (1966). אפשר לראות שיר זה כמבטא בתמצית את סיפור חייה ומותה של המשוררת.

השיר מתאר את יונתן הרץ על הגשר, בורח מחבורת ילדים שרודפת אחריו ומבקשת את דמו. הוא מסכים לחור של נעץ, כלומר לתת קצת דם, אבל הילדים מתעקשים… וכורתים את ראשו בענף גלדיולה. הם עוטפים את ראשו בנייר מרשרש ומתנצלים בפניו על הפגיעה: "באמת תסלח לנו / לא תארנו לעצמנו שאתה כזה."

בעת מנוסתו, מבין יונתן שלא יוכל לחמוק מהילדים. הגשר לא מאפשר לא לחזור או לסטות לכיוון אחר. הוא אחד והם רבים, וגם נכונותו לתת מעצמו קצת דם, לא מספקת את הילדים הרוצים אמנם קצת דם, אך בסופו של דבר מקפחים את חייו. 

הבחירה בשם יונתן רומזת לעיסוקה של המשוררת יונה וולך בה עצמה. במסווה של משחק ילדים, היא מתארת את הרצון לחסל אותה ואת הוצאתו לפועל. יונה וולך חשה רדופה בחייה, ובתוך מחלתה ייחסה לא פעם למקורביה כוונות לרצוח אותה. באופן סמלי ניתן לראות בשיר "יונתן" ביטוי לתחושה זו של המשוררת. התביעה ממנה לתת קצת דם, יכולה להתפרש כדרישה להגיש לרודפים אותה את החלק החשוב שבה, שהרי הדם מסמל לעתים אומץ ובכל מקרה את נוזל החיים. עצם יציאתו של יונתן וניסיונו להיות בקשר תובעים קורבן. הוא חש חוסר-אונים ולכן נכנע בסופו של דבר, אולי מתוך הסכמה ואולי מתוך הקרבה.

תיאור עריפת ראשו של יונתן באמצעות גלדיולה ("סייפן" – צמח שצורתו דומה לחרב), הופכת את מעשה הרצח לאסתטי. נוסף על כך, אריזת הראש בנייר מרשרש דומה לאריזת מתנה בנייר צלופן – מה שתורם ליצירת תמונה של זוועה בתוך יופי.

סיום השיר בבקשת סליחה, זאת באמצעות הגשת הראש הכרות באריזה ליונתן כמעין מתנת פיוס, מותיר רושם מזעזע, שהרי מדובר בפשע שאין עליו מחילה. טענת הילדים כי לא ידעו שיונתן "כזה", מותירה סימן שאלה בסיום: "כזה" מה?

ארמז לשיר הילדים "יונתן הקטן"

"יונתן  הקטן" – שיר הילדים המוכר מהדהד בשיר זה של יונה וולך: "יונתן הקטן, / רץ בבוקר אל הגן / הוא טיפס על העץ / אפרוחים חיפש // אוי ואבוי לו לשובב / חור גדול במכנסיו / מן העץ התגלגל / ועונשו קיבל." מצד אחד ניכר פער גדול בין יונתן הקטן משיר הילדים לבין יונתן בשירה של וולך. בעוד שהראשון נפגע קלות כתוצאה מהשתובבותו, השני קיפח את חייו, אולי בשל השתובבותם של הילדים שפגעו בו. יחד עם זאת, אפשר לראות גם בשיר הילדים ביטוי לחריגה מן המותר, וכיוון שיונתן הקטן מטפס גבוה מדי, כלומר עובר את הגבול, הוא מתגלה כמי שמפר סדר מוסכם ונענש על כך. הטון והמקצב של השיר "יונתן" (למשל בביצוע "בציר טוב" / אילן וירצברג ושמעון גלבץ), יוצרים אווירה של שיר ילדים, אלא שבשונה משיר הילדים הקלאסי והמוכר, כאן מתגלה חוויית ילדות ובגרות טרגית.

סיכום

אפשר לקרוא את "יונתן" כשיר אוטוביוגרפי, בו מתארת יונה וולך את גורלה. בנוסף, ניתן לראות בשיר זה ביטוי עז לפגיעת החברה ביחיד ה´אחר´. שתי הקריאות יוצרות זעזוע, מאחר ומדובר במעשה אכזרי. העובדה שהדובר הוא זה שמתאר את השתלשלות המקרה, כולל תיאור כריתת ראשו שלו עצמו, מבהירה שאין מדובר כאן במקרה של רצח ממשי, אלא ככל הנראה ברצח נפשי. השיר מזכיר חלום הזוי שמסמל מציאות קשה של חוסר סובלנות שמגלים לא פעם ילדים כלפי יחיד בודד, אותו הם מסמנים כטרף שיש לצוד. שפיכת דמו של יונתן על-ידי הילדים עשויה לסמל את שפיכת דמה של יונה וולך, כפי שהיא חוותה אותה בתחושת נרדפותה.

השיר "יונתן" מסגיר את זהות המשוררת. יונה וולך חזרה וטענה לא אחת שהיתה רוצה להיות גם גבר וגם אישה. היא נהגה לטשטש בין המינים ברבים משיריה, ובשיר זה ניתן לראות הלימה בין השמות יונה ויונתן. הזהות המשתמעת משיר זה היא של אדם נרדף, ההופך קורבן לאלימות סביבתו. האכזריות המופעלת כלפיו מוסווית אמנם בתיאור אסתטי של ענפי גלדיולה ונייר מרשרש, אך למעשה מדובר בתוצאה של ניכור כלפי שונותו של ה´אחר´. סיום השיר במילים: "יונתן / יונתן הם אומרים / באמת תסלח לנו / לא תארנו לעצמנו שאתה כזה", מותיר ספק באשר לזהותו של יונתן. המילה "כזה" יכולה לכוון להיותו שונה, אחר; אולי פגיע, חלש ואומלל, או לחילופין טוב-לב, אמיץ, המסכים להקריב את המיטב שבו למען הילדים איתם ביקש להיות בקשר.

הביוגרפיה הסוערת של יונה וולך מותירה את הרושם ששיר זה מבטא את מחאתה כנגד פגיעת החברה בחלשים, כנגד אכזריות הרוב כלפי היחיד וכנגד האנשים שלא ידעו כיצד להתמודד עם חריגותה שלה ועל כן רדפו אותה כבר בילדותה, בבגרותה ועד לשארית חייה.

מקורות

סרנה, יגאל. יונה וולך (ביוגרפיה), כתר, 1993.

קאופמן, מזל. "עיון ב´יונתן´ ליונה וולך", אתר חדר מורים לספרות, 2015.

רובינשטיין, בלהה. שירים ומה שביניהם (חלק ב´), עם עובד, 2003.

רתוק, לילי. מלאך האש – על שירת יונה וולך, הקיבוץ המאוחד, 1997.