את אינך יודעת / שאול טשרנחובסקי
על המשורר
שאול טשרניחובסקי נולד באוקראינה בשנת 1875 למשפחה מסורתית משכילה. בגיל 15 הגיע לאודסה ושם התוודע לחוג "חובבי ציון". בשנות העשרים לחייו למד רפואה ובמלחמת העולם הראשונה שימש כרופא צבאי. ב- 1922, עזב את ברה"מ ונדד בגרמניה. ב- 1931 התיישב בארץ-ישראל (בירושלים ואח"כ בתל-אביב) ועבד כרופא בבתי-ספר.
טשרניחובסקי לצדו של ביאליק נחשב לאחד המחדשים של השירה העברית. הוא יצר שירה חדשנית שחדלה מבכיות ותוכחות לטובת הסתכלות טהורה בטבע, הבעת רגשות אהבה מתוך חושניות מלאת חדוות חיים, עיצוב דמויות ומראי נוף בסגנון פיוטי מגוון ומקורי.
מחרוזת השירים לאילאיל נכתבה בין השנים 1925 – 1929 במקומות שונים בהם שהה טשרניחובסקי והם יועדו לרחל רוזנשטיין, איתה הוא ניהל רומן מחוץ לנישואין של שניהם. "את אינך יודעת" הוא העשירי מתוך 11 שירי המחזור: "שירים לאילאיל".
פרושי מילים
בית א´
יָפְיָפִית = יופי רב, נדיר וייחודי.
חֶמְדַּת שׁוֹקַיִךְ= דבר נאה ויקר שחומדים אותו. ביטוי נלהב לרגלי האהובה.
עָזְמָה = אומץ, עוז, תקיפות.
בַּת-גַּלִּים = כינוי פיוטי לבתולת ים אגדית.
כְּרִית = זרם מים, משבר גלים.
בית ב´
רוּם-יָם = מקום גבוה מעל פני הים
בית ג´
מְשׁוּבָה = שובבות, הוללות.
סַעַר אוֹן-פְּרָאִים = סערה עתירת פראות.
סִיס = ציפור הדומה לסנונית, בעלת מעוף מהיר וקל.
תיאור השיר ומשמעותו
בית א´ – המשורר קורא בהתלהבות "את אינך יודעת מה מאוד יפיפית !". שורה זו חוזרת פעמיים בכל בית – בפתיחה ובסיום (לעתים בשינוי קל). המילה "יפיפית" היא מילה נדירה שמופיעה בתהילים מ"ה 3 ומוסבת על דוד המלך. כך מתאר המשורר את הייחודיות הנדירה של יופי אהובתו. הוא שיכור מאהבה, חוזר ומתבונן בה, מתפעל מיופייה החושני וקסמה הנשי.
העובדה שאין היא יודעת עד כמה היא יפה, רומזת גם לתכונת הצניעות בה ניחנה.=
המשורר נסער נוכח גופה של אהובתו. הוא עוקב אחרי הקו של צללית הגוף, רגליה הזקופות, חמדת השוקיים. המראה החיצוני שלה מדומה ל"עקבות בת גלים על גבי תל חול שלאחר הכרית" – יופיה של האהובה מדומה לעקבות שמשאירים גלי הים על גבי חול החוף. זהו דימוי המשקף אותה תכונה של יופי בלתי-נתפס, המושווה לתופעת טבע עדינה וייחודית. יופי האהובה מתואר על רקע נוף טבעי פתוח של מרחבי חול וים.
לצד חיצוניותה המופלאה, הוא מתרשם גם מאישיותה. לאישה זו יש כוח קסום ומסתורי שמתואר על ידי ניגודים. העוז והתקיפות למול הרוך, הגנדרנות למול היופי הטבעי והפנימי שיש בו צניעות. הקסם בלתי נתפס, מתגלה ומסתתר, כמו עקבותיה של בתולת הים ("בת גלים") על החול הרטוב שנשטף לאחר משבר גלים (השפל בים), כך האהובה היא כמו אלילה על אנושית, והמשורר מעריץ אותה.
בית ב´ – המשורר מתאר את עיני האהובה היפות כמו צורת שקדים מעוצבים ("חצובים"), צורתן מלוכסנת כלפי מעלה כמו גלי ים מתרוממים ("כרום ים"), וכשעיני השקד נפקחות הן נראות כמו מי שנשבה בקסם המסתורין הקדום של העולם ("כשבויות סוד בראשית"). קול הגורל הנצחי קורא להיענות לקסם האהבה ("כעדים למסתרי גזרה בשפת עדי עד"). אולם, האהובה קפאה ולא נענתה לקול היצרים הקדומים המפעם בתוכה ומשתקף בעיניה השקדיות. נראה כי כל העדים לתכונותיה המושלמות נמשכים אליה וחושקים בה, אך היא לא נענית מתוך נאמנות מוחלטת לאהובה המשורר. בבית זה מודגשת המהות המסתורית והמרוחקת של האישה האהובה.
בית ג´ – המשורר מרגיש אושר, ברגעים מסוימים היא כולה שלו, בסערת יצרים ללא מעצורים, כוח הקסם הנשי מתגלה בכפל הניגודים שבו, שאינו חדל להפתיע ("את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד…"). ביחסים ביניהם יש שובבות למול עוצמה פראית, המשורר כובש אותה אך היא גם חופשייה, היא בוערת כמו ניצוץ אש, אך גם רכה כמו אפרוח. צירוף הדימויים השונים כל-כך מלמד על רב-גוניותה של האהובה. כמו ניצוץ, הנדלק ומיד כבה, היא מרשימה בדליקתה, אך זו קצרה וחולפת. זהו רמז סמלי אפשרי לאורך חיי האהבה בינו לבינה. דימוי האפרוח בקן, רומז אף הוא לזמניות הקשר, שהרי האפרוח בקן מתפתח וגדל במהירות, ואז נוטש את הקן לחייו העצמאיים. מתוך צמד הדימויים הללו, עולה דיוקנה המסעיר של האהובה שמופיעה תמיד כמפתיעה, מעניינת, מסקרנת – כזאת שאין לצדה רגע דל של שעמום.
אמצעים אומנותיים
- ניגודים – בשיר יש מגוון ניגודים היוצרים מתח ומסתורין לצד מורכבות אנושית של הדמות הנאהבת. קסמה הנשי של הדמות נוצר משילוב של כוח ורוך, גנדרנות מלאכותית וחן טבעי, תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד, נכבשה וחופשייה. ניגודיות זו הופכת את הדמות למסקרנת ומעניינת.
- מטאפורה ודימוי – א) "מה נפלא הקו המרומז על חמדת שוקייך בעזמה וברוך" – בלשון ציורית-מטאפורית מתאר המשורר את קווי רגליה של אהובתו המשלבים עוצמה ורכות נפלאות. ב) "כעקבות בת-גלים על גבי תל-חול שלאחר הכרית" – יופייה מדומה לתופעת טבע. רגליה היפות מותירות עקבות הדומות לעקבות של בתולת-ים אגדית על תלולית חול שנוצרת מזרם הגלים. ג) "עינייך שני שקדים, חצובים כרום-ים" – העיניים דומות לשקדים (רמיזה לפרי בשל ובריא) והן מעוצבות כמו אבן יקרה (אקוואמרין) הנמצאת בפסגה גבוהה מעל פני הים, וצבען כצבע הים על גווניו המשתנים. ד) "נכבשה וחופשייה, כניצוץ פליט-אש, כאפרוח קן-סיס" – האהובה מתוארת על צדדיה השונים: גם נכבשת וגם חופשייה ומדומה לניצוץ אש מחד גיסא ולאפרוח רך מאידך גיסא.
המטאפורות והדימויים בשיר תורמים לעיצוב דמותה של הנמענת האהובהכיצירת טבע רומנטית המעוררת סערת רגשות, קסם, מסתורין ואהבה עמוקה בקרב אוהבה המשורר.
- חזרות – לכל שלושת בתי השיר יש מסגרת המבוססת על חזרת המילים: "את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית!" – חזרה זו מדגישה את התפעלותו של המשורר מיפי אהובתי באמצעות קריאתו החוזרת המדגישה את צניעותה, בכך שאין היא יודעת (מבינה) עד כמה היא יפה.
- גלישה – חלק משורות השיר גולשות בניגוד לתחביר המילולי. גלישות אלו יוצרות זרימה המתאימה לאווירה המתוארת בחוויית ההקסמות שבשיר.
סיכום
השיר מתאר חוויית אהבה משולבת – נפשית וארוטית גם יחד. היא בעלת עוצמה חזקה, הנוסכת במשורר שמחה והתלהבות נפשית. הוא מתאר את אהובתו בשטף דימויים רומנטיים הלקוחים ברובם מעולם הטבע, משווים את יופיה של האהובה לתופעות טבע נדירות ומרהיבות, והופכים את התבוננותו לייחודית וחד-פעמית. הבחירה בשם אילאיל (שם מיוחד ונדיר המצרף בתוכו את המילים: "אל" ו- "אליל", שביחד יוצרים אסוציאציה לדמות אנושית שהיא בגדר עילוי) מחזקת את המיוחדות של סיפור האהבה הזה. במילים "ברגעים, את כולך שלי", נרמזת ההכרה שהאהבה הזאת אינה נצחית. מדובר באושר עילאי, אך כנראה זמני. מכאן עולה המסקנה, שהאהבה בהיותה זמנית, מצדיקה את סערת הנפש וההתלהבות הטוטאלית, כפי שאלו באות לידי ביטוי בשיר קסום זה.
מקורות:
- דובשני, מנשה. "שיעורים בשירת טשרניחובסקי", יבנה, 1970.
- רובינשטיין, בלהה. "שירים ומה שביניהם", עם עובד, 2003.
