הכניסיני תחת כנפך/ ח.נ. ביאליק

השיר "הכניסיני תחת כנפך" הוא שיר אישי שבו הדובר עורך מעין חשבון נפש עם מצבו, הוא מבטא רגשות של צער על אובדן הנעורים, על היעדר האהבה ועל חוסר התקווה. השיר בנוי מחמישה בתים. הבית הראשון והאחרון חוזרים על עצמם. בשיר הדובר פונה אל נמענת – שדמותה לא ידועה, אישה מיוחדת שהדובר מבקש ממנה שתקשיב לו, שתקל על כאבו באהבתה ובתשומת לבה.

הבית הראשון הוא פנייה של הדובר אל הנמענת ובקשת עזרה. שלושת הבתים הבאים הם הסבר לבקשה זו והבית האחרון הוא שוב בקשה.

בית א´

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

 הדובר פונה אל נמענת אהובה שמדומה לציפור בעלת כנף גדולה, שהדובר מבקש שתגן עליו כמו שציפור מגנה על גוזליה. בבית הזה מציג הדובר את בקשותיו מאהובתו. הוא מבקש ממנה להיכנס תחת כנפיה – כלומר מבקש חסות והגנה. הוא מבקש שתתייחס אליו "כמו אם ואחות", כלומר, הוא זקוק ממנה לחמימות, לידידות, לחום והבנה ואהבה שאינה תלויה בדבר. הדובר מבקש גם "יהיי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותי הנידחות" – כלומר, הוא זקוק למקום שיוכל להניח בו את ראשו העייף  ובמקום זה גם להשמיע את תפילותיו ובקשותיו שלא התממשו.

בית ב´

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?

 בבית זה מתחיל הדובר להתוודות בפני הנמענת. הוא פונה אליה בשעת "בין השמשות" , שעה רומנטית  שמתאימה לווידוי ולפי הקבלה זוהי גם שעה של רחמים, כי בשעה זו נפתח שער הרחמים. הוא אומר לה: אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   – הֵיכָן נְעוּרָי?

כלומר, הדובר מרגיש שונה, לכולם יש נעורים והוא אינו יודע היכן נעוריו. הדובר מרגיש שהנעורים שלו חלפו (עברו) ועכשיו הוא כבר מבוגר יותר או שהוא מבכה על כך שהוא לא  חווהחוויות של נעורים בגלל הביוגרפיה שלו. (ביאליק למד בנעוריו תורה).

 בית ג´

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

בבית הזה מספר הדובר לנמענת סוד (רז) נוסף:  אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה? כלומר, למרות שהדובר כבר איננו נער וכולם מדברים על האהבה שיש בעולם, הוא לא חווה את הרגש הזה, חייו עברו מבלי לדעת מה זאת אהבה. הדובר משתמש במטאפורה "נפשי נשרפה בלהבה" שמבטאת את הכאב הגדול של הדובר, על כך שלא הייתה לו אהבה וואת התשוקה הרבה שלו לאהבה שלא התממשה.

 בית ד´

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

בבית זה הדובר מתאר את שיא הכאב שלו. הוא מרגיש שהכוכבים רימו אותו. הכוכבים הם סמל לחלומות ולתקווה. הייתה לו תקווה לחיים מלאים ושלמים, אך התקווה הזאת נעלמה והוא מרגיש ריקנות: הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר; עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם – אֵין לִי דָבָר. החזרה על המילים "אין לי" שסוגרת את הבית הזה מראה את גודל היאוש של הדובר, אין לו נעורים, אין לו אהבה, אין לו חלום ותקווה.

בית ה´

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

מתוך היאוש הגדול שמתגלה בבית הקודם, ניתן להבין את הפניה החוזרת של הדובר אל הנמענת שהיא חזרה על הבית הראשון. כעת גם הנמענת וגם הקוראים מבינים עד כמה חשובה לדובר העזרה של האישה הזאת ועד כמה היא יכולה לענות באהבתה על בקשותיו של הדובר. נשאלת השאלה האם יש פתרון למצוקת הדובר? האם הנמענת תענה לבקשתו?המבנה מעגלי של השיר רומז על מצב ללא מוצא, על חוסר פתרון.

 אמצעים אמנותיים בשיר

1. מבנה

מבנה מעגלי שמבטא מצב של חוסר מוצא, חוסר פתרון. (בקשה – הסבר – בקשה).

2.  שאלות רטוריות

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   – הֵיכָן נְעוּרָי?

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –  מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

השאלות הרטוריות מבליטת את הנושאים  העיקריים בשיר : אהבה ונעורים.השאלות  מדגישות את הרגשת החריגות והבדידות של הדובר אל מול האחרים. הוא, היחיד, שלא זכה לחוות שתי חוויות יסוד שכולם מדברים עליהם. השאלות הרטוריות מדגישות את תחושת הייאוש, חוסר המוצא וההחמצה שאין  להן תקנה.

3.  חזרה

• אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   – הֵיכָן נְעוּרָי?
• אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –  מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

החזרות מדגישות את העובדה שהדובר מרגיש אחר, שונה מכולם בכך שלא זכה לחוויות של נעורים ואהבה כמו כולם.

• הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר; עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם – אֵין לִי דָבָר.

החזרה על המילים "אין לי"  מדגישות את ייאושו של הדובר ואת הרגשת הריקנות שלו.

4.  פניה בגוף שני

הפניה בגוף שני לנמענת הופכת את השיר לשיר וידוי. הדובר פונה במונלוג אל הנמענת. הפניה לנמענת והשאלות הרטוריות יוצרות אפקט של דו-שיח, הדובר כאילו מצפה לתשובה.

5.  אוצר מילים

מילים שקשורות לחסות: כנפך, אם אחות, מקלט, רחמים, קן.

מילים שמבטאות אהבה: חיקך, נשרפה בלהבה, אהבה.

.6.      מטאפורות

• "הכניסיני תחת כנפך", "מקלט ראשי", "קן תפילותי" מטאפורות אלו מבטאות את הצורך של הדובר בחסות והגנה.
• "נפשי נשרפה בלהבה" – מטאפורה שמבטאת את הצורך של הדובר באהבה.

7.  האנשה

• "הכוכבים רימו אותי"  – מבטא את תחושת האכזבה וחוסר התקווה של הדובר.