כוונות טובות / אתגר קרת

אבסורד = שטותי (לאטינית).
ניגוד גמור בין מצב נתון לבין אמת מקובלת; שטות, דבר שאינו מתקבל על הדעת.

מבנה הסיפור

 "כוונות טובות" הוא סיפור קצר החורג במעט ממאפייני הסיפור הקצר הקלאסי. הוא מורכב מאקספוזיציה, שאינה מופיעה כמקובל בפתיחה, אלא משולבת בלב הסיפור. יש בו עלילה ראשית אחת, העוסקת בחיי שתי דמויות בלבד, מתקדמת לנקודת שיא שבה מתגלה סיבוך ומסתיימת בהתרה שאינה מהווה פתרון לבעיה שעלתה בסיפור. הדמויות בסיפור שטוחות מכיוון שאינן עוברות שינוי במהלך העלילה. הן נותרות במצבן ההתחלתי, למרות שעברו אירוע מאוד משמעותי בחייהן.

 הדמויות בסיפור:

*  המספר – רוצח שכיר, בן 31. ביצע 29 חוזי רצח בהצלחה. בוגר בית-יתומים קשה, בו גדל בתנאים מחפירים של הזנחה ואלימות.
*  פטריק גרייס – חתן פרס נובל לשלום. אלטרואיסט אובססיבי שמאס בחייו.

 שתי הדמויות מעוררות הזדהות מסוימת משום ששתיהן נתונות במצוקה: את פטריק גרייס קל לאהוד על שום היותו אדם טוב לב, המוכן לעשות בלי גבול למען הזולת. הוא סובל ממצוקה נפשית קשה המעוררת הבנה וסימפתיה למצבו.
את המספר ניתן להבין משום שהיתה לו ילדות קשה, רצופת התעללויות ופנייתו לעולם הפשע הינה פועל יוצא סביר לביוגרפיה שלו. הסיטואציה אליה הוא נקלע בעלילת הסיפור, מעוררת הזדהות נוכח הרגשנות שפרצה ממנו באופן בלתי-צפוי לחלוטין.

מנגד, שתי הדמויות מעוררות ריחוק ואף דחייה.
פטריק גרייס נראה כבלתי-אנושי לחלוטין, מה שמקשה על יכולת ההזדהות עמו. רצונו לשים קץ לחייו בגלל בעיה מאוד לא שגרתית, פוגע במידת האמון שהקורא מסוגל להעניק לדמות מעין זו.
המספר הרוצח מעורר התנגדות ודחייה מעצם עיסוקו הפסול. הוא רוצח בני-אדם בדם קר תמורת בצע-כסף וחרף ילדותו הקשה, אין הוא ראוי להבנה.
מכאן שהדמויות בסיפור מורכבות – מה שהופך את היחס כלפיהן למסובך ואמביוולנטי. קשה לחרוץ דעה באשר למידת ההזדהות עמן.

אפיון הדמויות:

המספר הוא רוצח נטול רגשות. הוא מגדיר עצמו מקצוען בזכות יכולתו להתעלם מכל רגש העלול להתעורר בנפשו ולהסיט אותו מהמטרה שהציב לעצמו – חיסול נקי ומדויק של כל מטרה בה התחייב להתנקש.
האירוע יוצא הדופן: כאשר המספר גילה שפטריק גרייס, שמבחינתו הוא האיש הטוב ביותר בעולם, הוא המטרה שאותה עליו לחסל, הוא נתקף בסערת רגשות שהחזירה אותו אל ילדותו ומנעה ממנו לבצע את החוזה המבוקש. ה"פלאש-בק" לילדות, הותיר את הרוצח מחוסר אותה הגנה מצמררת של ביטול רגשות מוחלט. לפתע הוא חזר אל תמונות ילדותו הקשות ונקודת האור של חייו, עת פגש לראשונה את גרייס, בהיותו נער חוסה בבית היתומים. השיבה לילדות גורמת לו ל"חולשה רגשית" שמבטלת את יכולתו להדחיק רגשות ולפעול בקור רוח מקפיא. התוצאה היא סירוב לבצע את הרצח. 

פטריק גרייס הוא אדם טוב באופן אובססיבי. חייו הפכו לסיוט משום שאין ביכולתו לנהל שגרה קיומית נורמלית כל עוד קיים סבל בעולם. הוא לא מסוגל לישון, הוא לא מסוגל לאכול, הוא לא מסוגל לאהוב – בשעה שרבים מבני-האדם סובלים מרעב בעודם נטולי מחסה. הוא לא יכול לדאוג לצרכיו הבסיסיים ביותר, בשעה שרבים כל-כך סובלים ממחסור. הוא מגדיר עצמו כמי שסובל מדיבוק. אין איש שמסוגל  לעזור לו. לאור כך, הוא פונה אל המספר ומזמין את רצח עצמו. 

·         המשותף לשתי הדמויות הוא ששניהם סובלים ממחלה רגשית, מעין דיבוק. לגרייס דבוק הטוב ולמספר דבוק הרע. שניהם כבולים ללא יכולת שחרור. האחד נטול רגשות (רוצח אכזרי) והאחר נשלט בידי רגשות (דואג לזולת ומבטל עצמו). שניהם כשלו! המספר לא ביצע את משימתו לרצוח, למרות שמאוד רצה וגרייס ממשיך לעזור לזולת, למרות שביקש לשים קץ לחייו.

 האבסורד בסיפור

 הסיפור מציג תפיסה הפוכה מן המקובל. לכאורה נדמה שהטובים תמיד נהנים ומאושרים ואילו הרעים סובלים ואומללים. במקרה זה, הטוב סובל והרע שלם עם עצמו במידה רבה.
מבחינה דתית משול הדבר למושג: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". הסיפור מתובל ברמזים דתיים מהנצרות, היוצרים הקבלה בין גרייס לבין ישו.

 מושגי יסוד הנדונים בסיפור

 * אגואיזם = אנוכיות, דאגה יתרה לעצמי על חשבון הזולת. ראיית הכל מבחינת הטובה האישית.
*  אלטרואיזם = אהבת הזולת, מסירות ואהבה לאחרים יותר מלעצמי. נכונות להקרבה עצמית למען אחרים.

ההבחנה בין המושגים הללו מתבקשת לאור ההבדלים באישיות הדמויות.
נשאלת השאלה האם האלטרואיזם אינו אלא סוג של אגואיזם?
ניתן לחשוב שהאלטרואיזם ביסודו הוא אילוץ מתוך כורח נפשי שמקורו באגואיזם: אני תורם לאחרים משום שזה עושה טוב קודם כל, לי…

 כותרת הסיפור

 כותרת הסיפור היא דו משמעית:

 

1. הכוונות הטובות של גרייס בנסיונותיו לעזור תמיד לנזקקים.

 

2. משחק הקליעה למטרה שהביא גרייס במתנה למספר כשביקר אותו בבית היתומים – משחק שאולי שימש כהשראה למספר לבחור בבגרותו בעיסוק הקשור אף הוא ב"כוונות טובות", במקרה זה כוונות טובות של רובה הצלפים שבאמצעותו הוא מחסל את קורבנותיו. 

 המסקנות העולות מהסיפור

 1.      סוף הסיום סגור. הדמויות לא עברו כל שינוי. גרייס חי והמספר ביצע רצח נוסף, שלושה ימים לאחר שנפרד מגרייס. מכאן, שאין די במקרה זה באירוע אחד משמעותי על מנת לבצע תמורה משמעותית בחיים.

2.      אין לקבל שום אדם ושום התנהגות כמובנים מאליהם. חובה לגלות רגישות כלפי כל אדם משום שגם לאדם טוב יש מצוקות. עליו לשלם מחיר יקר עבור התנהגותו, שלעתים עלול להיות כרוך בסבל של ממש. יש לזכור שהטוב עוזר אולי מתוך חולשה (מחלה, שיגעון, חוסר ביטחון, ניסיון להתקבל חברתית, תלות נואשת וכד´). התיסכול של הטוב גדול, משום שאיש לא חושב שהוא זקוק אולי לעזרה ולטיפול – דבר שהוא מובן מאליו כשמדובר באדם הרע.

3.      החברה מקבלת בקלות ובהבנה אדם טוב, אך לא מודעת לצרכיו ואולי לבעיותיו. (החברה אוהבת פראיירים…). לעומת זאת, מי שרע ולא מסוגל להשתלט על מעשיו, מהווה מטרד חברתי ולכן היא מקפידה להוקיעו מתוכה, מתוך מחשבה אנוכית על עצמה ומתוך נכונות לעשות לטובתו באמצעות טיפול ושיקום. בכך אחראית החברה לעוולות אנושיים.