הסיפור "אח קטן" הופיע בספר: "זרים בבית", הקיבוץ המאוחד, 1992.

הרקע לסיפור

הסיפור "אח קטן" מתאר אירוע פוליטי שהתרחש ב- 23 בדצמבר 1982. ביום זה, שמעון יהושע, תושב שכונת כפר שלם בדרום תל-אביב, נהרג על-ידי שוטר בעודו מנסה למנוע את הריסת ביתו. ההחלטה על הריסת ביתו התקבלה בעקבות חוק מ- 1965, שבמסגרתו התקיים תהליך "פינוי-בינוי", בו הוצאו צווי הריסה לבתי כפר שלם, בכדי להקים במקומם בתים חדשים. תהליך זה נתקל בהתנגדות קשה של אנשי השכונה, ובאחד מאירועי המריבה הקשים נהרג יהושע. המילים שאומר דויד, האח הגדול, לקראת סיום הסיפור: "תהיה פה טרגדיה", נאמרו במציאות של אותו אירוע.

תקציר עלילה

הסיפור "אח קטן" מאת רונית מטלון עוסק בשני אירועים – אחד מן העבר: הרג של אדם בשם אבנר, אשר ניסה להגן על ביתו מפני הריסה, בעקבות תוספת בנייה לא חוקית; ואחר מן ההווה: התמודדותו של אחיו הקטן ניסו עם הטראומה הזאת. במהלך הסיפור נקלע ניסו לעימות אלים בעקבות מאבק שהוא מנהל על שמירת כבודו כ"גבר", לאחר שהוא חש שפגעו בכבודה של בת זוגו.

הדמויות בסיפור

ניסו – גיבור הסיפור, נער בן 15 וחצי, "האח הקטן". לא לומד בבית-ספר, משוטט ברחוב עם חברו דווידיקו. הוא נער רגיש המתקשה להתמודד עם קשיי החיים בכלל ועם מות אחיו בפרט. תסכולו גורם לו להתרחק מביתו, להיגרר אחרי חברו דווידיקו, להיות בקרבתה של גיסתו רחל ולהשתמש בשקרים כמנגנון להסתרת מצוקתו.

אבנר – אחיו הגדול של ניסו. נהרג בשעה ששלף אקדח וירה באוויר בניסיון למנוע מדחפור העירייה להרוס את ביתו מתוקף צו הריסה כנגד בנייה לא חוקית. דמותו שנויה במחלוקת, מאחר וידוע עליו שהיה נוהג להמר במשחקי קלפים, ונאמנותו לאשתו היתה מוטלת בספק.

דוד – אחיו הגדול של ניסו. הזהיר מפני הטרגדיה, אך קולו לא נשמע ביום האירוע.

האם – אמם של ניסו, אבנר ודוד. אישה דומיננטית וחזקה המבקשת להשפיע על אורח חיי ילדיה גם בבגרותם. היתה פעילה ביותר בעבודות הבנייה, לפני הריגת בנה.

רחל – אלמנתו של אבנר. אם לשלושה ובהריון מתקדם. התחתנה עם אבנר כשהיתה בת 17. זכתה לכינוי "אילמת" בגלל אופייה השתקני והפסיבי. הביעה התנגדות למאבק ברשויות וניסתה לשכנע את בעלה המנוח שיעברו לקיבוץ או לכרמיאל.

דווידיקו – חברו של ניסו, בן 16 וחצי, לא לומד בבית-ספר, מוכר טרנינגים ברחוב, נוהג ללא רישיון ברכב גנוב. יוזם את המפגש ההופך לאלים עם רינגו "השמן" וחבריו.

חני – נערה אותה פוגשים ניסו ודווידיקו בכיכר מגן דוד בתל-אביב, הנענית להזמנתם לצאת לבילוי משותף בערב בו מתרחשת עלילת הסיפור.

רבקה – חברתה של חני המגיעה איתה לבילוי עם ניסו ודווידיקו.

רינגו "השמן" – בחור גדול וחזק המארח את הרביעייה: ניסו, דווידיקו, חני ורבקה. ניסו מתעמת איתו באלימות לאחר שהעיר הערה שנתפסה כפגיעה בכבודה של חני ובכבודו של ניסו כ"גבר".

רעיונות מרכזיים

סיפור מחאה חברתית על התייחסות הממסד כלפי ה"איש הקטן", כלפי השוליים החברתיים (דרום ת"א וכד´). הקלות הבלתי-נסבלת בה הממסד רומס את הפרט. הסיפור מוחה על האפליה העדתית המתבטאת בפגיעה באוכלוסיות חלשות של בני עדות המזרח.

סיפור על התמודדות עם אירוע טראומטי של אובדן אח והניסיון "לחזור" לחיים. הסיפור עוקב אחר תהליך האבל של האח הקטן ניסו על אחיו המנוח אבנר. נראה כי הטראומה המלווה גם ברגשות אשם כבדים, על כך שלא הצליח לעזור לאחיו, להזהירו, למנוע את מותו – מקשה על ניסו לחזור לביתו, ולכן הוא מסתובב בעיקר בחוץ. גם כשהוא הולך "הביתה", הוא מעדיף את ביתה של גיסתו רחל.

סיפור העוסק בגיבוש הזהות. גיבור הסיפור ניסו הוא נער שוליים המחפש משמעות בחייו ומנסה לגבש את זהותו בתוך מציאות מסוכסכת וקשה, שרבים הכוחות המתעמתים בה (כפי שמתואר בשילוב עלילת ההווה ועלילת העבר).

זהו גיבור הנאלץ להתמודד עם שלל חוויות קשות: הרג האח, רגש האשם הנלווה לאירוע טרגי זה, הנשירה מבית-הספר, חיפוש תעסוקה, כמיהה לקשר (עם רחל – אשת אחיו המנוח, עם החבר דווידיקו, עם חני הבלונדינית), המפגש האלים עם רינגו בניסיון לשמור על הכבוד העצמי. עליו להתמודד עם לבטי הזהות – האם הוא "גבר", מה מעמדו ביחס לאחיו הגדול, האם הוא יכול כבר להיות עצמאי (לעבוד לפרנסתו), עד כמה הוא מסוגל לעמוד על שלו, באיזו מידה הוא נגרר אחרי דווידיקו.

סיפור על אלימות שבבסיסה מאבק על כבוד. הסיפור מציג מציאות ישראלית קשה. הדמויות בסיפור מייצגות את האנשים המוכנים לחרף את נפשם בשם עיקרון הכבוד. דמויות אלו מזוהות עם מושג ה´ערס´ – מושג המייצג בדרך-כלל את הגבר המזרחי, שלא בוחל באלימות כדי להוכיח שהוא לא ´פראייר´. האלימות הזו הפכה שכיחה במציאות הישראלית של ימינו, והיא מייצגת את תרבות השוליים של אוכלוסיות נחשלות – בעיקר של יוצאי עדות המזרח ושל עולים חדשים הנאבקים בגזענות המופנית כלפיהם.

מושג הבית בסיפור – לבית יש משמעות מרכזית בעלילת הסיפור ובחיי הדמויות:

–         הבית הוא מקור המתח בין הפרט לרשויות, בין המשפחה והמשטרה…

–         הבית ומיקומו מייצגים כאן מרכז ושוליים: נוף ים מול דרום ת"א.

–         הבית כמרכז של ניגודים: המקום שאמור להיות פרטי ומוגן, הופך אחרי הרג אבנר למקום ציבורי כמעט, אליו נכנסים ויוצאים זרים כל הזמן ("אני כבר לא זוכרת איך הבית שלי נראה…" – דברי רחל בעמ´ 21).

–         הצעתה של רחל לעבור לגור בכרמיאל – רצון לשנות בית וסביבה, בניסיון לפתוח דף חדש.

–         כותרת הסיפור "אח קטן" קשורה ביחסים בתוך המשפחה, בתוך הבית. "אח קטן" לעומת "אח גדול" – מושגים בעלי משמעויות מורכבות הנוגעות למעמד הנפשות המתגוררות בתוך הבית.

סיכום

כותרת הסיפור "אח קטן" מכוונת למשמעות היצירה. היותו של ניסו "אח קטן" לא רק מגדיר את מקומו במשפחה. גיסתו רחל, מדגישה בפניו מספר פעמים את היותו קטן: "אתה עוד קטן, ניסו, אתה עוד מאוד קטן". מילים אלו מערערות את ניסו העסוק בגיבוש זהותו ובניסיון להתמודד עם מות אחיו הגדול. הדימוי העצמי הנחות של ניסו מביא אותו להיגרר אחרי דווידיקו ולהיקלע לסיטואציה המקבילה באופן סמלי לאירוע הטרגי בו נהרג אחיו. כאשר אבנר, "האח הגדול" ניצב על גג הבית ונאבק בממסד הכוחני, קפא ניסו על מקומו ולא הצליח לסייע לאחיו. כאשר הוא נקלע לסיטואציה עם רינגו "השמן" שפגע בכבודה של חני, הצליח הפעם ניסו לפעול, להשתחרר מדימוי האח הקטן החלש, ולהתנפל על רינגו במכות. הוא אמנם נחבל קשות לאחר שהוכה על-ידי רינגו וחבריו, אך למרות זאת חש הקלה גדולה כאשר נהג כמו "גבר".

זהו אירוע השיא בסיפור משום שהוא מציב את ניסו בנקודה חדשה ההופכת אותו מ"ילד" ל"גבר". עמידתו האמיצה מול רינגו עשויה לשחרר אותו מהטראומה שהוא סוחב מאירוע הריגת אחיו. זו הסיבה שבסיום הסיפור הוא מניח את ראשו על ברכיה של חני ומרגיש שעכשיו הכל בסדר. תחושה זו מעידה על השינוי שהוא עבר במהלך הסיפור. אמנם לא מדובר בשינוי שישפר את חייו באופן ממשי, אבל זהו בהחלט שינוי בתודעה של ניסו, שכעת יכול להרגיש פחות "קטן". עדיין הוא ייאלץ להתמודד עם המצוקה בה הוא חי, אבל בזכות עמידתו האמיצה מול רינגו, יתכן שלפחות יסיר מעליו מעט מרגשות האשם שהוא חש מאז הריגת אחיו.

"אח קטן" הוא סיפור אישי וחברתי: סיפור אישי על התמודדות עם כאב עז על מות אדם קרוב והטראומה הנלווית לאותו אירוע טרגי, וסיפור חברתי שבמרכזו מחאה כנגד ממסד קר ומנוכר הרומס את מי שמנסה לערער על סמכותו.