השיר "כף יד רשעה" מתאר רגע אחד מן העבר שנקבע בזיכרונה של הדוברת והשלכותיו ניכרות בה בהווה. האירוע, שנשתמר בזיכרונה של הדוברת, קרה בילדותה. אביה הכה על כף ידה. את כאב המכה היא נושאת עד היום, גם לאחר שאביה חדל מלהכות אותה. בבגרותה, הפכה המכה ההיא לפחד שהופנם ואשר נובע מתחושת בושה, אשמה וכישלון. השיר מבליט את הקשר בין המאורע החד-פעמי בילדות לבין ההשלכות שהיו לו על מהלך חייה של הדוברת.  

מסגרת השיר מצטיירת בשורה הפותחת כל בית: "קוים של עשן נטו במלוכסן". זוהי מסגרת המעניקה לשיר תפאורה ציורית. העשן הנטוי בקווים חדים ואלכסונים מרמז אולי על דקירות הלב, זהו עשן המעלה כאילו באוב את זכר המכה הנושנה, ויחד עם זאת הוא מסביר את הסיטואציה בה ניתנה המכה: היו שם הרבה אנשים, והם כנראה עישנו להנאתם, כשהדוברת ספגה את המכה. יתכן שהבחירה במסגרת מעין זו מבקשת לרמוז גם לערפולו של הזיכרון. 
   שורות הסיום של כל הבתים משלימות את המסגרת הסגורה של חוויה, אשר למרות העובדה שהתרחשה לפני זמן רב, היא חרוטה עמוק בתודעה והיא זכורה כאירוע מציאותי שאין ספק באשר להתרחשותו – "מה שסיפרתי אמת ויציב" (בתים א,ב); "וכל מעשה שריר וקיים" (בית ג´); "אך הפחד הזה שריר וקיים" (בית ד´). שורות הסיום הללו מתייחסות גם לתוצאות הממשיות של אותו מאורע מן הילדות. תוצאות אותו מעשה מתקיימות לטווח ארוך, הן שרירות וקיימות, ולא יכול להתעורר כל ספק באשר לנכונותן. 

בית ד´ – למרות העובדה שהאב חדל מלהכות את בתו, נראה שהטראומה נקבעה בלבה. המכה היא אמנם נחלת העבר, אך "הפחד שריר וקיים". כאב פיסי עשוי להשתכח מלב, אך כאב נפשי הוא כאב ההולך וגדל עם הזמן. הפחד הלוחך מרמז לאש מכלה, שורפת. נראה שהפחד השתרש בנפש הילדה והוא מלווה אותה גם בבגרותה. 

 

חזרות – כל הבתים נפתחים בשורה: "קוים של עשן נטו במלוכסן". זוהי מסגרת של מעין תפאורה לאירוע האלים העומד במרכז השיר. ניתן לחוש בריח, ואולי במחנק ששימשו רקע לאותו מאורע כה טראומטי עבור הדוברת.
נוסף על כך, חוזרת הדוברת על תיאור המכה שספגה – זאת על מנת להדגיש עד כמה כואבת היתה החוויה עבורה מן הבחינה הנפשית. כמו כן, היא חוזרת על ההשלכות של אותה מכה – הפחד שהשתרש בנפשה ושעודנו מלווה אותה, אף בבגרותה.

ניגודים – הניגוד הבולט הוא בין ציון העובדה ש"אבא שלי הכה אותי" ו- "אבא הכה על כף ידי" לבין ההדגשה ש"אבא חדל מהכות אותי" המופיעה פעמיים בחלקו השני של השיר. תפקידו של ניגוד זה להמחיש שלמרות שהמכה / המכות חדלו – הכאב, ההשפלה והפחד שצמחו כתוצאה מהן עדיין שרירים וקיימים והם חרוטים עמוק בנפשה של הדוברת.

מטונימיה – (מטונימיה = ציור לשוני הנבנה על-ידי מילה או קבוצת מלים המייצגות פרט אחר מן הפרט אליו הן משויכות). היד מטונימית לדוברת, כלומר, האב מתייחס לאיבר מסוים (היד) כמייצג את האדם כולו (הילדה). ממטונימיה זאת ניתן להסיק, שהדוברת חשה שכף ידה שגונתה על-ידי אביה וכונתה "רשעה", כאילו מייצגת את כלל אישיותה. אם כף ידה רשעה בעיני אביה, הרי שהיא עצמה בכללותה רשעה על פי דעתו.

האנשה – "היד הרשעה צמחה אצבעות" – היד מקבלת תכונת אנוש. כאילו שהיא ישות בפני עצמה המתעצמת וגדלה ובמקרה זה היא הופכת לרשעה במובן המעשי. לכאורה היד צמחה והפכה למעין מפלצת הנוהגת ברשעות ומעשיה יצאו משליטה – "וכל מעשה שריר וקיים".

מטאפורה – "פחד לוחך את הכף הרשעה" – הפחד מתואר כמי ששורף ומכלה את היד הרשעה. הפחד הוא כה עצום עד כדי כך שהוא משתק את פעולות ידה של הדוברת גם בבגרותה.

לכאורה יש ניגוד בין המאורע הקטן המתואר בבית הראשון – מאורע שאין לו כל משמעות בעיני המבוגרים המתבדחים עליו, לבין התוצאות ההרסניות שיש לו לגבי הילדה, שהפנימה את הפחד. השיר אינו מזכיר את הנסיבות שהביאו לענישה, אפשר שאין הן זכורות כלל לדוברת. השיר  אינו מסביר במה חטאה, אך מבהיר היטב שהיא יודעת את הבושה והפחד, ואלו משפיעים על הדרך בה היא מקבלת את עצמה. 

שם השיר "כף יד רשעה" מתייחס אמנם למאורע המתואר בהרחבה ולהשלכותיו על תחושת הדוברת, אך יתכן בהחלט לראות אותו כמתייחס גם לכף ידו של האב. תחושת האשמה הסובייקטיבית של הילדה נבעה מכך שאביה נהג בצורה מוטעית. מבחינה חינוכית, דווקא כף ידו שהכתה את הילדה (בצדק או שלא בצדק) בפרהסיה היא שהיתה רשעה. במקרה זה ניתן לראות בכותרת השיר סמל, כלומר כף היד מסמנת ביצירה משהו שמעבר למקרה המסוים, היא מתייחסת לכל ניצול כוח של אדם חזק כלפי אדם צעיר, שאינו יכול להתגונן לא רק מבחינה פיסית, אלא בעיקר מבחינה נפשית. כף היד מסמלת את ההשפעה הנפשית העצומה שיש להטחת דברי אשמה או גנאי כלפי ילד, השפעה שאין אנשים מבוגרים נותנים את הדעת עליה. 

 מקורות

 

ברוך, מירי. "עיונים בשירת דליה רביקוביץ". עקד, 1974.
צין, נורית. "פרקי ספרות לכיתה ט´". חורב, 1992.
רובינשטיין, בלהה. "שירים ומה שביניהם". עם עובד, 2003.
"לאורך השורות" – מדריך למורה 2. רמות.